פסק-דין בתיק ע"ע 42786-11-12

1.      ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (ס"ע 27397-05-10; השופטת שרה שדיאור) בו נדחתה תביעתה של המערערת לפנסיה בשיעור של 70%.

הרקע לערעור:

2.      המערערת עבדה במשרד החינוך ופוטרה מעבודתה על פי החלטת ועדה רפואית, שקבעה כי יש סיבה רפואית להפסקת עבודתה בשירות המדינה בכל תפקיד.  הוועדה הרפואית קבעה כי נכותה הרפואית של המערערת עומדת על 76%.

3.      המערערת ניהלה הליכים משפטיים רבים בעניין פיטוריה ונזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב פיטוריה, בערכאות שונות - בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בית הדין הארצי לעבודה, בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. 

4.      על פי החלטת הממונה על הגמלאות מיום 24.11.1999 אושרה למערערת זכאות    לגמלה בשיעור של 42.8%. שיעור הגמלה נקבע בהתחשב בדרגת הנכות שנקבעה למערערת.

ההליך בבית הדין האזורי:

5.      בתביעתה בבית הדין האזורי עתרה המערערת לתשלום פנסיה בשיעור של 70% ממועד סיום הפסקת עבודתה. לטענתה, הומלץ לתת לה פנסיה בשיעור של 70% בהליכים משפטיים שונים שהתנהלו בעניינה, אולם הייתה לה כוונה להמשיך לעבוד.

6.      בית הדין האזורי קבע כי תביעת המערערת נעדרת עילה, בהיותה מבוססת על טענת קיפוח שאינה מגובה באסמכתא. בנוסף, בחן בית הדין האזורי האם תיקון כתב התביעה יקים לתובעת עילת תביעה. בית הדין האזורי קבע כי גם אם יראה את כתב התביעה כערעור על החלטת הממונה על הגמלאות בעניין שיעור הגמלה,  דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, וזאת בהתאם לתקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור) תש"ל - 1970, לנוכח העובדה שהוגשה באיחור רב, בעוד שעל פי התקנות ניתן להגיש ערעור בתוך 60 יום בלבד ממועד המצאת החלטת הממונה לגמלאי.

הערעור:

7.      בסיכומי הטענות ובטיעון לפנינו טענה המערערת כי בהזדמנויות שונות, הן
במסגרת מו"מ והן בהליכים משפטיים קודמים שניהלה הוצע לה תשלום פנסיה בשיעור של 70%, אולם הצעה זו נדחתה על ידה הואיל וביקשה להמשיך לעבוד, וניהלה הליכים משפטיים במטרה לשוב לעבודתה, וכן ניהלה תביעה לפיצוי נזקי גוף שנגרמו לה; על פי עצה שקיבלה החליטה להגיש תביעה לפנסיה בשיעור של 70%; תביעתה לא התיישנה, עקב העובדה שניהלה הליכים משפטיים רבים במשך השנים מאז סיום עבודתה ועד היום; ניתנה לה התחייבות לתשלום 70% פנסיה על ידי מנכ"לית משרד החינוך גב' שלומית עמיחי, ועל כך יכולים להעיד  עורכי דין שטיפלו בעניינה; בית הדין האזורי טעה בכך ששינה את שם הנתבע ממשרד החינוך לממונה על הגמלאות, ובכך שלא זימן את כל העדים שאותם ביקשה לזמן.

8.      המדינה טענה כי בדין נדחתה התביעה על הסף, שכן לא ברור על איזו עילת תביעה מבססת המערערת את תביעתה, ולאור העובדה כי התביעה התיישנה.

הכרעה:

9.      לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכל החומר שבתיק,  ומעבר לכך, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

10.  ככל שהתביעה מבוססת על הבטחה או התחייבות לתשלום פנסיה בשיעור של 70%, אכן הצדק עם המערערת כי אין מדובר בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות, וכי הנתבע הנכון הוא מדינת ישראל - משרד החינוך. נציין, כי טענה זו לא הועלתה בבירור בפני בית הדין האזורי והובהרה אך בדיון בפנינו. אולם, גם אם תיבחן תביעת המערערת בעילה של התחייבות לתשלום פנסיה בשיעור של 70%, הרי שדין תביעה זו להידחות על הסף הן מחמת התיישנות והן מחמת שלא נתבקש וממילא לא ניתן היתר לפיצול סעדים. ונסביר.

11.  בהליך קודם בין המערערת לבין המדינה (עב (י-ם) 2795/04) עתרה המערערת לקבלת פנסיה בשיעור של 70%, על יסוד הבטחות שלטענתה ניתנו לה. כפי העולה מפסק הדין במהלך ההתדיינות בהליך הודיעה המערערת כי היא אינה עומדת על דרישתה לקבל פנסיה בשיעור של 70% כפי שביקשה בכתב התביעה, אלא ברצונה לקבל פיצוי על המחלה שנגרמה לה. כפי העולה מפסק הדין גם בדיון שהתקיים ביום 8.2.2005 הבהירה המערערת כי היא מבקשת לקבל פיצוי על אובדן 25 שנות עבודה ואינה מבקשת תשלום פנסיה בשיעור של 70%. משחזרה בה המערערת מתביעתה לתשלום פנסיה בשיעור של 70%, ולא שמרה על זכותה להעלות תביעה זו במועד מאוחר יותר בהליך אחר, מיצתה המערערת את יומה בבית הדין לעניין זה ודין תביעתה להידחות.

12.  ככל שהתביעה מהווה השגה על החלטת הממונה על הגמלאות בדבר שיעור הגמלה, הרי שהמועד להגשת השגה זו חלף זה מכבר, ובכל מקרה המערערת לא הצביעה על עילת תביעה מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות), [נוסח משולב], תש"ל - 1970, מכוחה היא זכאית לפנסיה בשיעור של 70%.  

13.  סוף דבר: הערעור נדחה. בהתחשב בנסיבותיה של המערערת, אין צו להוצאות.